להחלטה של בני זוג למסד את הקשר ביניהם יש מעבר להיבט המעשי היום יומי של החיים המשותפים, גם לא מעט היבטים משפטיים אשר על כל זוג אשר קיבל את ההחלטה להינשא להביא בחשבון, ועדיף טרם הנישואין.
בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג 1953 נקבע כי "עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים". מכאן, כי מי בחר להתחתן "כדת משה וישראל" – בדרך המקובלת, מקבל על עצמו אוטומטית את חוקי ההלכה היהודית בענייני נישואין וגירושין.
המשמעות המעשית מכך, היא שלא ניתן לפרק את הנישואין על פי רצונו של אחד מבני הזוג בלבד, כך שבנוסף למהלך הטראומטי של פירוק המשפחה על כל הכרוך בו – חלוקת רכוש, משמורת ילדים ומזונותיהם וכד' נוספת "חזית": בית הדין הרבני, בו ינסה הצד המעוניין בגירושין לשכנע את הדיינים לכפות אותם על הצד השני, כשהצד השני יבקש לשמר אותם, גם אם רק לכאורה, במטרה להשיג הישגים כספיים מהצד המעוניין.
הסכם קדם נישואין לעתיד
לעיתים קרובות הופכים המאבקים בין בני הזוג בבית הדין הרבני לקשים ולמכוערים ביותר מבין המחלוקות שביניהם. בית הדין הרבני ידון בעילות לגירושין, דיון אשר הופך לעתים קרובות למכוער ועלול להשפיע השפעות מרחיקות לכת על היחסים בין בני הזוג בתקופת הדיונים בבית הדין ואף זמן רב לאחר סיומם.
על פי ההלכה היהודית שהיא "ספר החוקים" של בית הדין הרבני, אין כל אפשרות לאלץ את הבעל לתת לאשתו גט ואין אפשרות לאלץ את האישה לקבלו ולעיתים, גם כשבית הדין פוסק על מתן גט, לא ניתן או מתקבל כזה אפילו כשהצד הסרבן נענש בעונשים קשים, אף במאסר ממושך. במקרה כזה "מעגן" סרבן או סרבנית הגט את בן/בת זוגו ומונע ממנו או ממנה את האפשרות להתחתן בשנית.
על מנת למנוע מראש מצב בו מסרב אחד מבני הזוג "לשחרר" מהנישואין את הצד השני, מוצע להלן מנגנון חלופי אשר מעביר למעשה את "זירת ההתגוששות" בין בני הזוג מבין הדין הרבני לבית משפט אזרחי ומאלץ אותם (ובעיקר את בן הזוג הסרבן) להתמודד עם תוצאות סירובו במישור החוזי – נזיקי. מנגנון זה הוא הסכם קדם נישואין, עליו מומלץ כי בני הזוג העומדים להינשא יחתמו טרם הירשמם לנישואין בבית הדין הרבני.
מה עושה הסכם קדם נישואין
הסכם קדם נישואין הוא מסמך משפטי עליו חותמים בני הזוג כאמור טרם הירשמם לנישואין ברבנות ועיקרו התחייבות הדדית של שני הצדדים לו שלא למנוע את פירוק הנישואין אם אחד הצדדים חפץ בכך. אין כאן המקום לפרט את כל סעיפי הסכם כזה, אולם בניסוחו יש להקפיד על מספר נקודות:
- יש לקבוע כיצד ימסור בן הזוג שרוצה להתגרש את הודעתו על כך לבין הזוג השני.
- יש לקבוע "מנגנון התחרטות" – כיצד ולמשך איזה פרק זמן רשאי הצד המודיע על רצונו בגירושין לבן הזוג השני על חזרתו מהודעתו.
- רצוי לקבוע בהסכם "מנגנון שיקום", פרק זמן וגורמים מקצועיים מוסכמים אשר ינסו, ברצון משותף של בני הזוג למנוע את הגירושין.
- התחייבות הדדית של בני הזוג להסכים לתת/לקבל גט אם ייכשלו המאמצים למניעת הגירושין.
- פיצוי מוסכם מראש של הצד המפר את ההסכם שישולם לצד שעומד בו. (סעיף הפיצוי מהווה למעשה את לב ליבו של ההסכם).
- הסמכות בפניה תתברר הפרת ההסכם, אם יופר. ניתן לקבוע כי ההפרה תתברר בפני בורר מוסמך/מגשר מוסמך/בית משפט לענייני משפחה.
- אפשר ורצוי לשלב בתוך הסכם זה גם הסכם ממון בין הצדדים.
מומלץ כי את ההסכם בין הצדדים יערוך עורך דין אשר יביאו לאישור בפני בית משפט, וזאת על מנת למנוע טענות אשר עלולות להיטען על ידי מי מהצדדים בדבר רצונו בחתימה עליו.
