צו הגנה

בפסיקה המשפטית צוין פעמים רבות, כי אין לאפשר שימוש בצו-הגנה, כדי להשיג מטרות זרות. על  עורך-הדין, המטפל בצו-הגנה, לנהוג בזהירות רבה, שמא יעשה שימוש שלא כדין שלאחר מכן הלקוח שלו ״ישלם מחיר״ כבד בעניין . זה המקום לציין כי  בתי משפט זהירים מאוד בכל נושא של מתן צו-הגנה לאדם המבקש. יחד-עם-זאת, כאשר בית המשפט חש כי המבקש/ת יבקש צו-הגנה על מנת לקדם את  ההליכים  האזרחיים, צפויים ״לחטוף״ הוצאות בשל כך.

מעשה שהיה: מבקשת פנתה לבית המשפט לקבל צו-הגנה מפני חמיה, סב ילדיה, מתוקף ה"חוק למניעת אלימות במשפחה" – התשנ"א 1991, המבקשת טענה, כי חמיה/הסב איים לרצוח אותה ואת בני משפחתה. כשנשאל האיש, מדוע בכלל הגיע לביתה של כלתו אשר חיה בנפרד מבנו, השיב, כי הילד שלו חלש והוא הגיע לסייע לו. באותה נשימה נשאל על-ידי בית-המשפט אם הסבא אוהב את נכדיו-שלו. התשובה לא איחרה להגיע "בוודאי". בית-המשפט ציין בפניו, כי אין מדובר בסב אוהב מאחר ומדובר בהתנהגות שמסכנת את נפשם של הקטינים.

כשנחקרה הסבתא אודות האירוע, ציינה כי האישה היא זו שמכה את הבן שלה וכי ״הילד״ זקוק להגנה. בית-המשפט לא התאפק, צחק [מחזה לא שכיח] ושאל מי זה "הילד"?  בית-המשפט ציין את דעתו האישית בכל עניין התערבות בני משפחה להגן על "הילדים" וציין כי הילדים בכל הסיפור הם הנכדים וכי בן 32 אינו ילד. בית-המשפט הרחיב את דעתו בעניין, והרחיק את הסבא מבית הכלה למשך 3 חודשים נוספים. [ניתן לקבל צו-הגנה עד 6 חודשים  ולהאריך בכל פעם ככל שיידרש].